תנ"ך על הפרק - דברים כו - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים כו

179 / 929
היום

הפרק

מקרא בכורים, ודוי מעשר, אזהרת משה ללכת בדרך ה׳

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהוָ֛ה לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ׃וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־לַחֲצֵֽנוּ׃וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְהוָ֑ה וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃וְאָמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן־הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה כְּכָל־מִצְוָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא־עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֺתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי׃לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי׃הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃אֶת־יְהוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃וַֽיהוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֺתָֽיו׃וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך. כתב ר' אברהם בעבור שאמר והיה בהניח וגו' אמר יש מצות שהם קודם הניח מיד כי תבא כגון ביכורים ומעשר ואין זה כדעת רבותי'. פי' הרמב"ן פי' הפסוק שתקח מראשית הפרי אשר תביא אל הבית מארצך וצריך שיפריש הפרי בשדה ויקרא עליו שם ויביאנו לביתו וישים אותו בכלי הראוי ויביאנו לבית הבחירה:והלכת אל המקום. כתב הרמב"ן כפי פשוטו מזהיר שלא תביא ביכורי' באחד שעריך משנבחר כמו שמזהיר בשחוטי חוץ אבל חובת הביכורים הוא לאחר שכבשו וחילקו מיד כדברי רבותינו. ובסיפרי והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך שם זה שילה ובית עולמי' ואפש' שגם כן לפי הסיפרי לא בא למע' נוב וגבעון מביכורי' ולא בא אשר יבחר וגו' לומר אלא שבחר בשילה ובבית עולמים ונאסרו הבמות אבל לעולם לא בא למעט נוב וגבעון מביכורים אבל בבמת יחיד אינם קרבים דמזבח כתיב בהו. ואולי מדכתיב בהו תביא בית ד' אלקיך לא קרבו באהל ומשכן אלא בשילה שהיה שם בית אבנים: אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. פירש"י אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא. והקשה הרמב"ן ודאי בענין חוקים בא לומר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אע"פי שאינו חכם כשופטים שהיו לפניו אבל בהקרבת ביכורים למי יביאם אם לא לכהן שבימיו אלא בא להשמיענו שהביכורים ניתנים לאנשי משמר ולא שיוליך כהן עמו מעירו להקריב ביכוריו. ובסיפרי אשר יהיה בימים ההם שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים. ורוצה לומר שאם הקריב ביכורים או עולה וקרבנות בכהן שהוא בחזקת כשר ולאחר זמן נמצא שהוא בן גרושה וחלוצה הקרבנות והביכורים כשרים כמו שאמר בפרק בתרא דקידושין: ארמי אובד אבי. זה לבן שרדף אחר יעקב. ור' אברהם כתב כי ארמי הוא יעקב כאלו אמר הכתוב כאשר היה אבי בארם היה אובד פי' בלא ממון כמו תנו שכר לאובד וראייה ישתה וישכח רישו והנה הוא אומר ארמי אובד היה אבי. והטעם לא ירשתי הארץ מאבי כי עני היה כאשר בא אל ארם גם גר היה במצרים והיה שם במתי מעט ואחר כך שב בגוי גדול ועתה הוציאנו ד' אלקינו מעבדות ויתן לנו ארץ טובה. ואם יטעון טוען איך יקרא ליעקב ארמי נאמר לו כי כן כתיב יתרה הישמעאלי והוא ישראלי: לא אכלתי באוני ממנו. פי' הרמב"ן אע"פי שהוידוי הוא בכל המעשרות כמו שדרשו מריבוי הפסוק לא אכלתי באוני ממנו חוזר על ההקדש לבדו כמו מעשר שני ונטע רבעי והם שאסורין באוני ובטומאה: ולא נתתי ממנו למת. פירש"י לקנות לו ארון ותכריכין. והקשה הרמב"ן שאפילו לחי נמי אסור שמעשר שני אין מחללין אותו חוץ לירושלים אלא על כסף צורה ובירושלים יתן הכסף על דבר הראוי לאכילה בקר וצאן ויין ושכר. והרמב"ם פי' שהוא כינוי שלא נתתי ממנו אלא לצרכי אכילה ושתייה ולא למת פי' דבר שלא יחיה בו האדם. וי"מ שהוא מתודה שלא נתן ממנו ארון ותכריכין אפילו למת שהוא מצוה וכ"ש לחי לקנות לו חלוק וטלית: אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו. פרש"י כאשר נשבעת לאבותינו לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש. וכתב הרמב"ן וא"כ פי' הפסוק ואת האדמה אשר נתת לנו ארץ זבת חלב ודבש וקיימת. ור' אברהם כתב כי טעמו להיותה כן תמיד כלומר וברך וגו' את האדמה אשר נתת לנו להיותה ארץ זבת חלב ודבש. ואין צריך לכל זה כי בכלל השבועה הנתינה כאדם שאומר לחבירו נשבעת לי שדה שלך וכן בכאן כאש' נשבעת לתת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש: היום הזה. כתב הרמב"ן הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות שציוה השם אותו לחדש להם ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוה לעשות וגו' כי השלמתי לך הכל. והזהיר עליהם ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך: את ה' האמרת. שכיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדיקדוקיה גדלת השם ורוממת אותו שיהיה הוא לכם לאלהים ולא תודו לאל אחר: וללכת בדרכיו. לעשו' הטוב והישר והזכיר החוקים והמשפטים בפרט כאשר פירש ויכלול במצותיו כל המצות עשה ולא תעשה: ולשמוע בקולו. כל אשר יצוה לכם משאר המעשי' על ידי ועל ידי שאר הנביאי': וה' האמירך היום. כי היום הזה לכם כיום סיני והשם רומם וגידל אתכם בקיבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים: ולתתך עליון וגו' לתהלה. שיהללוך כל עמי הארץ בהיות השם קרוב אליך בכל קוראיך: ולשם. שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך: ולתפארת. כי תתפאר עליהם לעשות בהם כל אשר תחפוץ כענין כי יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי: ולהיותך עם קדוש. לדבקה בו בסוף. ור' יהודה הספרדי פירש כי מלת האמרת נגזר ממלת ויאמר ופירושו עשית הישר עד שיאמר שהוא יהיה לך לאלהים והוא עשה לך עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך